ל- להיות גם וגם וגם, יש מחיר. לא רק מחיר אישי…
בשנת 1985 הכריזה המדינה על תוכנית חירום כלכלית כדי לייצב את המשק שסבל ממצב כלכלי קשה. הפיתוח הכלכלי המואץ עבר מהמדינה, ששלטה במרבית האשראי ודאגה להשקעות ולתעסוקה, אל אנשי העסקים.
התוצאה הייתה – צמיחה של שכבה יזמית שהקימה עסקים פרטיים, ובשנים האחרונות הביטוי של שכבה יזמית זו הוא בסטארטאפים שצצים חדשות לבקרים.
יזמים אלו משמשים בחברות שהם מקימים בשני כובעים (לפחות). כובע אחד של בעל המניות בחברה, והשני הוא כובע העובד השכיר בחברה, מה שנקרא שכיר בעל מניות/בעל שליטה.
"כובע" נוסף אותו חובשים היזמים הוא כובע הדירקטור בחברה.
בהתאם לחוק, לכל אחד מהכובעים הללו, ישנה מערכת חובות וזכויות שונה. בפועל, אותם יזמים מתקשרים עם החברה בשתי צורות התקשרות משפטיות שונות – מצד אחד בהסכמים מסחריים ובמקביל לכך בהסכם עבודה.
ההתנהלות הכספית של היזם בכובעו כבעל מניות מתועדת בכרטסת החובות והזכויות האישית שלו וכן בזכות לקבלת חלקו ברווחי החברה, וההתנהלות הכספית של היזם בכובעו כשכיר מתועדת בתלוש השכר שאותו הוא מקבל.
על אף שלכאורה ניתן ברישום פשוט לתעד כל כסף שיוצא ונכנס לחברה ולשייך כל התנהלות כספית להתקשרות המשפטית הנכונה, הרי שבפעמים רבות נוצר חוסר בהירות באשר לשיוך הכספים העוברים בין החברה לבין השכיר בעל המניות, ומערכות שונות אלה מייצרות שאלות, ואנו נתקלים בהן לא אחת בייצוג לקוחותינו היזמים.
לדוגמא, שכיר בעל מניות שעבד בתחילה ללא נטילת שכר. האם הדבר צריך להירשם כהלוואת בעלים לחברה או שמא מדובר בדחיית שכר? אולי בוויתור על שכר? או האם יש לראות במשיכת כספים מהיזמות של שני שכירים בעלי שליטה שמשכו כספים לאורך השנים במקביל לתלוש השכר, כשכר עבודה?
שאלה משמעותית נוספת שאנו מתמודדים איתה כחלק מקביעת האסטרטגיה והמטרות כבר בפגישות הראשונות עם לקוחותינו שהם שכירים בעלי מניות, היא שאלת הסמכות העניינית – היכן ראוי וצריך לברר את סכסוך משפטי שקשור ליזמות הספציפית?
האם בבית הדין לעבודה או שמא בהליך אזרחי?
ככל והסכסוך המשפטי נוצר עקב סכסוך בין היזם בכובעו כעובד לבין החברה הרי שהסכסוך צריך להתברר [אך ורק] בבית הדין לענייני עבודה. מאידך, סכסוך בין היזם בכובעו כבעל מניות לבין החברה צריך להתברר בבית משפט אזרחי.
שאלה זו מעסיקה גם את הערכאות המשפטיות לנוכח הצמיחה של השכבה היזמית והקמת הסטרטאפים, וההלכה בעניין זה ניתנה בבית המשפט העליון ברע"א 2407/14 מורן רוחם, שם נקבע כי תיחום הסמכויות בין בתי הדין לעבודה לערכאות האזרחיות מבוסס על מבחן תלת שלבי:
מבחן זהות הצדדים – האם מדובר בתביעה שבין עובד למעסיק
מבחן העילה – האם העילה נסובה על יחסי עבודה, כאשר לעיתים גם אירועים שלאחר סיום יחסי העבודה יכנסו תחת סמכות בית הדין לעבודה.
מבחן העילה עליה מושתת כתב התביעה – ובמיוחד האם מבוססת התביעה על עילות נזיקיות שאינן בסמכות בית הדין לעבודה, כאשר בהתאם לפסיקה המקור המרכזי לבירור עילת התביעה הוא כתב התביעה עצמו, כך לפי בר"ע (ארצי) 67197-01-17 רותם גיספאן.
על אף המבחן התלת שלבי לעיל, חזר בית המשפט בפס"ד רוחם על עמדתו מפסקי דין קודמים כי החוק כפי שהוא היום, יוצר מערכת דינים כפולה, מסורבלת ואי וודאית באשר למצבם של אותם שכירים בעלי מניות, וקרא למחוקק להסדיר את העניין בתיקון חקיקה אשר יאפשר לאחד את ההתדיינויות תחת קורת גג אחת. ראו בע"א 2618/03 פי.או.אס (רסטורנט סוליושנס) בע"מ.
בהקשר זה חשוב לנו להדגיש שישנה חשיבות רבה בהתייעצות עם יועצים משפטיים מומחים, כבר בשלבי היזמות הראשוניים של הקמת חברה. אצלנו, בשלם-כרם, ייצוג היזמות עצמה והיזמים, מאפשר הגדרת מטרות ותכנון דרך פעולה להשגתן באמצעות הכלים המשפטיים בחוק ובפסיקת בתי המשפט, ובתי הדין לעבודה. ייעוץ משפטי מקצועי עשוי למנוע סכסוכים עסקיים ומשפטיים עתידיים. לאלו שמגיעים אלינו להתייעצות לאחר שכבר נוצר הסכסוך ובטרם ניגשים לערכאה משפטית, אנו עורכים בירור בהתאם למבחן התלת שלבי שנקבע בפסיקה, ולאחר שווידאנו כי אנו יודעים לענות היטב על שאלות אלו נמליץ על הדרך המתאימה לבירור הסכסוך המשפטי.
